"לכן תנאי מחויב לכל אומה, שתהיה מלוכדת יפה מפנימיותה, שכל היחידים שבה יהיו מהודקים זה בזה מתוך אהבה אינסטינקטיבית" (עיתון "האומה", בעל הסולם, 1940).
המקור של עם ישראל הוא קבוצת מקובלים שהתפתחה מהבבלים העתיקים וצעדה בעקבות אברהם אבינו והדרך הרוחנית שפיתח. אברהם לימד את תלמידיו לאהוב את הזולת וזה היה גם היסוד המרכזי שאיחד את קבוצת המקובלים שהוא הקים.
זה גם השוני בינינו ובין כל העמים, בלב לבו של האיחוד בינינו פועמת אהבה והיא הדבק שקשר בינינו לאורך השנים.
בנימה אישית יותר, תהליך רוחני זהו תהליך שאותו עובר כל אדם, כמוני וכמוך, שמתעורר בו הצורך להבין לשם מה הוא חי. אדם שחש את השאלה הזו, מגיע לפרשת דרכים, מעמד רוחני פנימי, שאותו מכנים המקובלים "הר סיני".
אומה של אהבה
במהלך הדורות התעורר הרצון לרוחניות בקרב רבים מאיתנו. בעבר תלמידי אברהם היו יחידי סגולה, בודדים, מקובלים שסללו את הדרך עבור האלפים שיבואו אחריהם, עבורנו. הם פיתחו שיטה, כתבו ספרים וייחלו לזמן שבו עם ישראל, אנחנו, נחזור ונח?י?ה את הערך היחיד שעל בסיסו נוצרנו - אהבת הזולת.
בשנת 1940 פרסם הרב יהודה אשלג (בעל הסולם), את העיתון הקבלי הראשון, "האומה". במאמר הראשי בעיתון, שכותרתו הייתה "היחיד והאומה", בחר בעל הסולם לתאר בשפה ציורית את הקשר המיוחד שקיים בינינו ומשווה בין המבנה של מערכת גוף האדם לבין מבנה של ע?ם. הוא מסביר שכשם שגוף האדם בנוי מאברים רבים אשר פועלים ביניהם בהרמוניה מלאה, וכל אבר ממלא את תפקידו מתוך שיתוף ואהבה כלפי האברים האחרים, כך חלקי העם השונים, חייבים לפעול ביניהם בהרמוניה מלאה, אחדות ואהבת הזולת. הוא מוסיף ומבאר שחיבור פנימי בינינו הוא התנאי לקיומנו, ורק בזכות חיבור זה התקיימנו לאורך כל הדורות. כשאיבדנו את החיבור בינינו והוא התחלף בשנאת חינם, הידרדרנו לתקופות קשות של גלויות וחורבן. חוסר החיבור הוא שהביא אותנו למצב הלא פשוט שבו אנו נמצאים כיום.
החזרה של עם ישראל לארץ נטעה תקוות רבות בקרב גדולי המקובלים, ביניהם בעל הסולם וכן הרב קוק. הם היו משוכנעים שאחרי שנים רבות של פירוד נצליח לבנות כאן מחדש את הקשר הרוחני שחיבר בינינו לאורך הדורות. אולם, על אף שהקמנו מדינה, נכשלנו בחידוש הקשר והחיבור בינינו. בעל הסולם כתב כך עוד בשנות ה-40:
"כי סוף סוף רק קיבוץ של אנשים זרים יש כאן, בני תרבות של שבעים אומות, שכל אחד בונה במה לעצמו, לרוחו ולטעמו, ואין שום דבר טבעי יסודי, שיאגד כולנו מבפנים לגוש אחד"(עיתון האומה).
עברו יותר משישים שנים מאז. למרות זאת עדיין איננו מצליחים למצוא את הגורם המאחד, ואנו רואים את ההשלכות בכל תחומי החיים. אנו אמנם חיים כולנו במדינת אחת, אבל אנו נחלקים לקבוצות נבדלות: לקהילות, למעמדות ולעדות. בדרך כלל רובנו בוחרים שלא להתערבב עם האחרים, אלא לגור באזורים שונים. חלקנו שומר על השפה המדוברת בארץ שבה הוא חי, על מנהגים ואפילו על לבוש שונה. אנו חיים בישראל אך מתנהגים כאילו אנו עדיין בגלות. אמנם בזמנים קשים וברגעי מכאוב אנו מתאחדים לרגע, כמו אחים לצרה, אולם נקודות זמן ספורות אלה אינן מהוות בסיס יציב ומשותף. איננו יכולים להסתמך על לחץ שיבוא מבחוץ כגורם מאחד. אידיאולוגיות שצצות מידי יום או אינטרסים לאומיים שממהרים להשתנות לפי הצורך לא יוכלו לאחד בינינו. עלינו להבין שדרוש שינוי עמוק בתפיסה שלנו את הקשר הקיים בינינו: הקשר צומח מבפנים.
הנקודה שבלב
אז איך בכל זאת נצליח לחזור להיות עם שכולו מאוחד על בסיס אהבה, בדיוק כפי שהיינו בימי אברהם?
בכל אחד מאיתנו מושרשת נקודה פנימית. אצל חלקנו הנקודה מופיעה כרצון להכיר את הכוח העליון ולהבין לשם מה אנו חיים, ובמקרים אחרים היא מתגלה כדאגה לעתיד העם ולאיחוד בינינו. מדובר באותה נקודה, אלא שלפעמים היא מראה את עצמה מזוויות שונות לכאורה, ומשום כך אנו לא מזהים את המשותף. בסופו של דבר המקור הוא אחד: בכולנו קיים צורך בסיסי לחזור ולממש את הקיום כעם על בסיס של אהבה, כגוף אחד.
אלה מאיתנו שבלבם התעוררה כבר הנקודה חשים כי לא ניתן להמשיך עוד במצב הנוכחי, ושחייבת להיות דרך אחרת לחיות את החיים. אך ברבים מאיתנו הנקודה עדיין רדומה ומחכה להתעורר. לכן נדרש מאלה שכבר חשים את הדברים, להפיץ את המסר - להסביר כי יש סיבה לסבל, אך לצדה קיימים פתרון ותקווה לעתיד טוב יותר. כותב על כך בעל הסולם:
"והתקווה היחידה היא - לסדר לעצמנו חינוך באופן יסודי מחדש, לגלות ולהלהיב שוב את האהבה הטבעית בנו, לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה אלפיים שנה. אז נדע שיש לנו יסוד טבעי, בטוח להבנות מחדש ולהמשיך קיומינו בתור אומה", (עיתון האומה).
חינוך רוחני
המקובלים הניחו בידינו את השיטה ואת הדרך למימושה. "החינוך הרוחני" שעליו דיבר בעל הסולם הוא חינוך יסודי ומעשי לאהבת ישראל. יתכן והיום נראה לנו כי הדבר לא ניתן למימוש, ולא מובן לנו כיצד נמצא את הכוח להתאחד בעולם כל כך אגואיסטי שבו כל אחד מנצל את הזולת ללא התחשבות.
עלינו להבין שרק באמצעות חכמת הקבלה נהיה מסוגלים להתעלות מעל הטבע האגואיסטי שלנו, וכך גם מעל לכל ההבדלים והפילוג שבינינו. זו הסיבה שחכמת הקבלה מתגלה בימינו ברבים ולכל דורש.
בעל הסולם הוציא לאור את עיתון הקבלה הראשון ב-1940. "האומה" הופץ בצורה חופשית לכל העם. בארץ ישראל של שנות הארבעים עורר הצעד התנגדות רבה, שהרי לאורך דורות נשמרה חכמת הקבלה בחדרי חדרים. המתנגדים להפצת הקבלה לא הבינו שהמקובלים שמרו את הקבלה בסוד והמתינו עד לזמן המתאים שבו היא תוכל לשמש כאמצעי היחיד לאיחוד העם ולבנין האומה הישראלית.
בעל הסולם שראה שהזמן הבשיל, עשה כל שביכולתו למהר ולהפיץ את החכמה להמונים. הוא קיווה שעל ידי הפצת השיטה והמסר הקבלי הוא יוכל להביא לאיחוד העם ובכך גם להתעלות הרוחנית המיוחלת. בעיני רוחו ייחל בעל הסולם לחיים חברתיים המושתתים על חוקי האיזון וההשפעה ההדדית הקיימים בטבע. במאמריו הוא הסביר את העיקרון שלפיו אם ננהג בחכמה ונבנה את החברה שלנו על פי חוקים רוחניים, נשתווה לכוח העליון, לנצחיות ולשלמות.
קבלה לעם
שישים ושש שנה אחרי פרסומו של עיתון "האומה" יוצא לאור עיתון "קבלה לעם". עיתון א-פוליטי, לא מסחרי, השואף להעביר את המסר העתיק של המקובלים לאורך הדורות, מסר של אחדות, חיבור ואהבה. זהו אותו מסר שאותו לימדו אברהם ומשה, ואחריהם כל גדולי המקובלים עד לימינו.
העיתון מיועד לכולנו, חילוניים ודתיים, ספרדים ואשכנזים, צברים ועולים חדשים, גברים ונשים, צעירים וותיקים, אשר בלבם פועמת אותה נקודה מיוחדת לאחדות ולהתעלות רוחנית.
יציאתו לאור נולדה מתוך צורך, צו השעה שמחייב לפעול. מטרת העיתון להפיץ בצורה חופשית את הידע הרב שטמון בחכמת הקבלה כדי להביא לשינוי יסודי בתפיסה שלנו את עצמנו, כיחידים וכעם, כאומה.
המקור של עם ישראל הוא קבוצת מקובלים שהתפתחה מהבבלים העתיקים וצעדה בעקבות אברהם אבינו והדרך הרוחנית שפיתח. אברהם לימד את תלמידיו לאהוב את הזולת וזה היה גם היסוד המרכזי שאיחד את קבוצת המקובלים שהוא הקים.
זה גם השוני בינינו ובין כל העמים, בלב לבו של האיחוד בינינו פועמת אהבה והיא הדבק שקשר בינינו לאורך השנים.
בנימה אישית יותר, תהליך רוחני זהו תהליך שאותו עובר כל אדם, כמוני וכמוך, שמתעורר בו הצורך להבין לשם מה הוא חי. אדם שחש את השאלה הזו, מגיע לפרשת דרכים, מעמד רוחני פנימי, שאותו מכנים המקובלים "הר סיני".
אומה של אהבה
במהלך הדורות התעורר הרצון לרוחניות בקרב רבים מאיתנו. בעבר תלמידי אברהם היו יחידי סגולה, בודדים, מקובלים שסללו את הדרך עבור האלפים שיבואו אחריהם, עבורנו. הם פיתחו שיטה, כתבו ספרים וייחלו לזמן שבו עם ישראל, אנחנו, נחזור ונח?י?ה את הערך היחיד שעל בסיסו נוצרנו - אהבת הזולת.
בשנת 1940 פרסם הרב יהודה אשלג (בעל הסולם), את העיתון הקבלי הראשון, "האומה". במאמר הראשי בעיתון, שכותרתו הייתה "היחיד והאומה", בחר בעל הסולם לתאר בשפה ציורית את הקשר המיוחד שקיים בינינו ומשווה בין המבנה של מערכת גוף האדם לבין מבנה של ע?ם. הוא מסביר שכשם שגוף האדם בנוי מאברים רבים אשר פועלים ביניהם בהרמוניה מלאה, וכל אבר ממלא את תפקידו מתוך שיתוף ואהבה כלפי האברים האחרים, כך חלקי העם השונים, חייבים לפעול ביניהם בהרמוניה מלאה, אחדות ואהבת הזולת. הוא מוסיף ומבאר שחיבור פנימי בינינו הוא התנאי לקיומנו, ורק בזכות חיבור זה התקיימנו לאורך כל הדורות. כשאיבדנו את החיבור בינינו והוא התחלף בשנאת חינם, הידרדרנו לתקופות קשות של גלויות וחורבן. חוסר החיבור הוא שהביא אותנו למצב הלא פשוט שבו אנו נמצאים כיום.
החזרה של עם ישראל לארץ נטעה תקוות רבות בקרב גדולי המקובלים, ביניהם בעל הסולם וכן הרב קוק. הם היו משוכנעים שאחרי שנים רבות של פירוד נצליח לבנות כאן מחדש את הקשר הרוחני שחיבר בינינו לאורך הדורות. אולם, על אף שהקמנו מדינה, נכשלנו בחידוש הקשר והחיבור בינינו. בעל הסולם כתב כך עוד בשנות ה-40:
"כי סוף סוף רק קיבוץ של אנשים זרים יש כאן, בני תרבות של שבעים אומות, שכל אחד בונה במה לעצמו, לרוחו ולטעמו, ואין שום דבר טבעי יסודי, שיאגד כולנו מבפנים לגוש אחד"(עיתון האומה).
עברו יותר משישים שנים מאז. למרות זאת עדיין איננו מצליחים למצוא את הגורם המאחד, ואנו רואים את ההשלכות בכל תחומי החיים. אנו אמנם חיים כולנו במדינת אחת, אבל אנו נחלקים לקבוצות נבדלות: לקהילות, למעמדות ולעדות. בדרך כלל רובנו בוחרים שלא להתערבב עם האחרים, אלא לגור באזורים שונים. חלקנו שומר על השפה המדוברת בארץ שבה הוא חי, על מנהגים ואפילו על לבוש שונה. אנו חיים בישראל אך מתנהגים כאילו אנו עדיין בגלות. אמנם בזמנים קשים וברגעי מכאוב אנו מתאחדים לרגע, כמו אחים לצרה, אולם נקודות זמן ספורות אלה אינן מהוות בסיס יציב ומשותף. איננו יכולים להסתמך על לחץ שיבוא מבחוץ כגורם מאחד. אידיאולוגיות שצצות מידי יום או אינטרסים לאומיים שממהרים להשתנות לפי הצורך לא יוכלו לאחד בינינו. עלינו להבין שדרוש שינוי עמוק בתפיסה שלנו את הקשר הקיים בינינו: הקשר צומח מבפנים.
הנקודה שבלב
אז איך בכל זאת נצליח לחזור להיות עם שכולו מאוחד על בסיס אהבה, בדיוק כפי שהיינו בימי אברהם?
בכל אחד מאיתנו מושרשת נקודה פנימית. אצל חלקנו הנקודה מופיעה כרצון להכיר את הכוח העליון ולהבין לשם מה אנו חיים, ובמקרים אחרים היא מתגלה כדאגה לעתיד העם ולאיחוד בינינו. מדובר באותה נקודה, אלא שלפעמים היא מראה את עצמה מזוויות שונות לכאורה, ומשום כך אנו לא מזהים את המשותף. בסופו של דבר המקור הוא אחד: בכולנו קיים צורך בסיסי לחזור ולממש את הקיום כעם על בסיס של אהבה, כגוף אחד.
אלה מאיתנו שבלבם התעוררה כבר הנקודה חשים כי לא ניתן להמשיך עוד במצב הנוכחי, ושחייבת להיות דרך אחרת לחיות את החיים. אך ברבים מאיתנו הנקודה עדיין רדומה ומחכה להתעורר. לכן נדרש מאלה שכבר חשים את הדברים, להפיץ את המסר - להסביר כי יש סיבה לסבל, אך לצדה קיימים פתרון ותקווה לעתיד טוב יותר. כותב על כך בעל הסולם:
"והתקווה היחידה היא - לסדר לעצמנו חינוך באופן יסודי מחדש, לגלות ולהלהיב שוב את האהבה הטבעית בנו, לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה אלפיים שנה. אז נדע שיש לנו יסוד טבעי, בטוח להבנות מחדש ולהמשיך קיומינו בתור אומה", (עיתון האומה).
חינוך רוחני
המקובלים הניחו בידינו את השיטה ואת הדרך למימושה. "החינוך הרוחני" שעליו דיבר בעל הסולם הוא חינוך יסודי ומעשי לאהבת ישראל. יתכן והיום נראה לנו כי הדבר לא ניתן למימוש, ולא מובן לנו כיצד נמצא את הכוח להתאחד בעולם כל כך אגואיסטי שבו כל אחד מנצל את הזולת ללא התחשבות.
עלינו להבין שרק באמצעות חכמת הקבלה נהיה מסוגלים להתעלות מעל הטבע האגואיסטי שלנו, וכך גם מעל לכל ההבדלים והפילוג שבינינו. זו הסיבה שחכמת הקבלה מתגלה בימינו ברבים ולכל דורש.
בעל הסולם הוציא לאור את עיתון הקבלה הראשון ב-1940. "האומה" הופץ בצורה חופשית לכל העם. בארץ ישראל של שנות הארבעים עורר הצעד התנגדות רבה, שהרי לאורך דורות נשמרה חכמת הקבלה בחדרי חדרים. המתנגדים להפצת הקבלה לא הבינו שהמקובלים שמרו את הקבלה בסוד והמתינו עד לזמן המתאים שבו היא תוכל לשמש כאמצעי היחיד לאיחוד העם ולבנין האומה הישראלית.
בעל הסולם שראה שהזמן הבשיל, עשה כל שביכולתו למהר ולהפיץ את החכמה להמונים. הוא קיווה שעל ידי הפצת השיטה והמסר הקבלי הוא יוכל להביא לאיחוד העם ובכך גם להתעלות הרוחנית המיוחלת. בעיני רוחו ייחל בעל הסולם לחיים חברתיים המושתתים על חוקי האיזון וההשפעה ההדדית הקיימים בטבע. במאמריו הוא הסביר את העיקרון שלפיו אם ננהג בחכמה ונבנה את החברה שלנו על פי חוקים רוחניים, נשתווה לכוח העליון, לנצחיות ולשלמות.
קבלה לעם
שישים ושש שנה אחרי פרסומו של עיתון "האומה" יוצא לאור עיתון "קבלה לעם". עיתון א-פוליטי, לא מסחרי, השואף להעביר את המסר העתיק של המקובלים לאורך הדורות, מסר של אחדות, חיבור ואהבה. זהו אותו מסר שאותו לימדו אברהם ומשה, ואחריהם כל גדולי המקובלים עד לימינו.
העיתון מיועד לכולנו, חילוניים ודתיים, ספרדים ואשכנזים, צברים ועולים חדשים, גברים ונשים, צעירים וותיקים, אשר בלבם פועמת אותה נקודה מיוחדת לאחדות ולהתעלות רוחנית.
יציאתו לאור נולדה מתוך צורך, צו השעה שמחייב לפעול. מטרת העיתון להפיץ בצורה חופשית את הידע הרב שטמון בחכמת הקבלה כדי להביא לשינוי יסודי בתפיסה שלנו את עצמנו, כיחידים וכעם, כאומה.
